מיומנו של אב שכול: "אני אדם אופטימי עם המון הומור, שתמיד תנוח ציפור של עצב על כתפו"

חשבתי ששבעה עם מאות מנחמים תחזיר אותי למסלול, אבל לאחריה ערמתי כיסאות בחלל הריק. הטייפון לא נערם. הרגשתי צורך לברוח. ודווקא שם, באי קטן ויפהפה ממערב לאפריקה, מצאתי את עצמי כותב ללא הפסקה את הספר שהפך לכלי העוצמתי בהתמודדות שלי.  שי פורת, אביו של יובל ז"ל שנפטר ממחלת הסרטן בגיל 22, מספר במונולוג מרגש על האובדן הקשה ועל המתנה הקטנה שקיבל בתוך ים של צער https://www.ynet.co.il/activism/article/hj6zdxwdr