המרירות בלשוני, הנזק כבר שם.
הבורות נחפרו. שחור וזהבן,
כבר דיברתי גבוהות, משם ועד כאן
מילים לא עולות. פוטפטו למוות מזמן.
ארכב עצום עיניים עד קצה העיירה
וכשאופניי על מעקה הגשר, אביט לכוכבים ואצרח לעלטה.
כי לשנות את שהיה – אין דבר לעשות.
אך אם תפתחי העטיפה, תוכלי לקרא בי את כל הצלקות
שלום. להתראות.
יש מיליון דרכים למות
הייתם צריכים לנטוש אותי מתישהו בערך,
באחת מהן, בשולי הדרך.
שלום. להתראות.
בהיתי בעיניו של שטן הבלהות.
אולי היו צריכים לנטוש אותי מתישהו בערך,
באחת מהן, בשולי הדרך.
זו המרירות בלשוני
כתם משונן על עורי. עת נולדתי מחדש, עם רגל שבורה.
תעלול על הכביש. חרט בגופי, את כתרי החדש מסגרת עקומה.
ארכב עצום עיניים עד שהשחר יעלה
עף ומשתטח כמי המזרקה שבגן. כי לא אשתנה.
שוב אזנק לשמש גם בכנפיים שבורות,
רק כדי שאוכל להשרף, לעלות בלהבות
שלום. להתראות.
יש מיליון דרכים למות
הייתם צריכים לנטוש אותי מתישהו בערך,
באחת מהן, בשולי הדרך.
שלום. להתראות.
בהיתי בעיניו של שטן הבלהות.
אולי היו צריכים לנטוש אותי מתישהו בערך,
באחת מהן, בשולי הדרך.