לא מתוכנן.
אני אמרתי לה: שלום. אני מחפש לינה בגליל. משהו צנוע. זה משהו צנוע אצלך? רגיל. מתכנן את לוח הזמנים של סוכות. פסטיבלים, חברים. צריך אייר בי אנ בי שיהיה איפה ללון. לא רוצה להעיק על ההורים. הכי משתלם למצוא לינה ביישוב בגליל. אז בא על יישוב צפוני מנומנם. היישוב שלכם מנומנם?
היא אמרה לי: אין בעיה. אל תהיה לחוץ. תבוא מתי שתבוא. המפתח מתחת לשטיח.
אבל חזרתי בחצות. והיא לא ענתה. הסתובבתי ביישוב. נכנסתי פעם אחת לדירה שהייתי בטוח שהיא הדירה הנכונה והיא בכלל לא הייתה הדירה הנכונה. בסוף היא ענתה לי. התנצלה שנרדמה. פתחה את הדלת בעיניים טרוטות והחזיקה את הכלב הכנעני שלה.
היא אמרה לי: עבדתי 10 שנים בתור בארמנית. אכלתי את תל אביב. הייתי כוכבת בנאנוצ'קה . טרפתי את עולם הנדל"ן. עכשיו אני בצפון וצריכה רק שקט וטיול עם הכלב בבוקר.
היא אמרה לי שהיא מקימה חומות. היא מאוד מתקשה אחרת. והכלב שלה מאומץ, הוא נכנס ללחץ. היא צריכה לתת לו כדורי הרגעה כל לילה. ובבוקר, כשהאמסטף של השכן מטייל, הוא מתפרץ מהגדר והם נאבקים. הוא כלב כנעני עם חרדות. את מתכוונת אלי כי גם אני כנעני ועם חרדות? שאלתי.
אמרתי לה שאני מגיב בהומור כי אני מתקשה להתמודד עם המבוכה.
אבל אני מאמין שכנות זה סקסי ואהבה , רק היא תציל אותנו. התביישתי בזה שאני מאמין בזה כל השנים והנשמה נאכלה לי.
היא אמרה שיוצא לה לדבר עם אנשים. כשהם באים להתארח אצלה, או ללינה. גם זרים. כי יצא לנו לדבר. כי פתאום אמרתי לה את מה שלא אמרתי לאף אחת אחרת על עצמי.
היא אמרה לי דברים שקורים רק לבארמניות בפאבים והעיניים שלי נפתחו, והלב שלי התכווץ. היא אמרה לי איך חברה בטעות בין מין לאהבה ובין מה שהיא רוצה לבין מה שאחרים רוצים והנשמה שלי פרחה.
ולא ידעתי מה לאמר מרוב כאב וחמלה ורצון לעטוף. שאלתי אותה, למה בעצם שלא תבואי לפסטיבל איתי? יש קרולינה ולירון עמרם. הם חמודים. היא אמרה שהיא אוהבת את צל עץ תמר ואת אף אחד לא בא לי. ואחרי שאמרה משהו שאולי לא כדאי יש משימות, החליטה שהיא באה והייתה איתי כל הערב, עם כאב אוזניים וצורך להמלט לבדידות מזהרת.
אז חזרנו. ובאחת עשרה בלילה, אמרתי לה. אמרת שאת מדברת עם האורחים שלך. את מדברת איתם ככה? כמו שאנחנו דיברנו?
מדברת, אבל לא ככה. למה אתה שואל. עמדה צמודה לשיש של המטבח והעיניים הכחולות שלה היו בעומק של אוקיינוס.
הלב שלי עף לשמיים. פעם כמו בסוף של ריצת אול-אאאוט. כי את מקסימה ואף פעם לא אמרתי למישהו ככה, כמה שעות אחרי שהכרתי אותה שהיא מקסימה.
אז היא אמרה שיש לנו מהמשותף. שגם אני חושבת שאני מקסימה. ואמרה לי שהיא מגיבה בהומור כי היא מתקשה להתמודד עם המבוכה והניחה ראש על הכתף שלי בהטיית ראש.
היא אמרה לי שהיא לא מאמינה באלוהים. אבל היא כן מאמינה בקארמה.
ובאותו רגע ממש הייתי צריך לחבק אותה אבל רק השפלתי מבט ואמרתי לילה טוב והלכתי לחדר השני.
זה לא בסרט רומנטי אמריקאי. זה היה ב AIRBNB ישראלי וכל הלילה הלב דפק לי חזק ובבוקר השתיקה מילאה אותי.
ואז האמסטף של השכן נבח בחוץ והשכן נבח בחוץ שהיא זונה. היא צעקה בחזרה ואני התקרבתי מעט ורציתי לחבק וללטף אותה שתרגיש בטוחה אבל היא קפצה. היא אמרה לי: אל תיגע בי.
בערב החג, כמה שעות אחרי שנסעתי הביתה ראיתי עוד פרק בחוק וסדר. כמו שאני עושה 20 שנה, כל שבוע. וזהו. לא ראיתי יותר. לא רציתי לראות עוד רוע בעולם . לא את הטובים שנלחמים בו ולא את הרעים שעושים אותו.